האדריכלות בשבילי היא שפה – היא מבט, הקשבה, הקשרים. היא זיכרון ועתיד באותו רגע.
היא נולדת מתוך מחקר, מתפתחת מתוך סקרנות, ונבנית מתוך הקשבה – לאנשים, למקום, ולזמן.

במהלך יותר משני עשורים של עשייה אדריכלית, בארץ ובחו״ל, חציתי קני מידה – ממבני ציבור ותכנון אורבני, דרך תב"עות ותשתיות, ועד לתכנון מוקפד של פרטי מגורים ופרויקטים שימוריים. הייתי שותף בכיר, הובלתי צוותים, עבדתי מול גופים ממשלתיים ויזמים פרטיים, ונגעתי בכל שלב של תכנון – מהרעיון הראשוני ועד לשרטוט הביצוע.

אני מאמין בעבודה שיתופית, רב-תחומית. שותפויות עם מהנדסים, יועצים, קבלנים, אמנים, אקדמיה, מתמחים ומודלים. שיתוף פעולה בעיניי הוא לא רק אסטרטגיה – הוא תנאי לצמיחה, מרחב ללמידה הדדית ופתיחה לניואנסים שלא רואים לבד.

המרחב האדריכלי הוא קודם כל אנושי – חוויה, תנועה, אור, זיכרון. כל תכנון עבורי מתחיל באדם שחי בו, לא רק בקירות שמגדירים אותו. בית, מבנה, שכונה – הם לא רק פונקציה, הם תשתית לשייכות, לאינטימיות, לשיחה בין הפרטי לציבורי.

עבדתי על מבנים גדולים – בתי ספר, מוזיאונים, מבני משרדים, מרחבים אורבניים ותשתיות תחבורה. ויחד עם זה – לעולם לא ויתרתי על האור הקטן שמחפש את הדרך להיכנס דרך חרך, על הטיח שמתיישב בדיוק בין האבן לעץ, על תנועה של צל על קיר לבן בצהריים.

אני מאמין באדריכלות שמכבדת את הקיים – אבל לא נכנעת לו.
ששואלת שאלות על המקום – אבל לא מפחדת לענות תשובות חדשות.
שמחברת בין שימור לחדשנות, בין תחושה לחומר, בין הקשר עולמי לרוח מקומית.
שמטשטשת את הגבולות בין היומיומי לנשגב, בין תכנון לרגש.

בבסיס העבודה שלי ניצבת מחויבות לעיצוב הוליסטי – כזה שרואה את התמונה הגדולה, אך לא שוכח לרדת לפרטים הקטנים ביותר. כזה שמבין אקלים, אור טבעי, חומרים משתנים, תנועה במרחב, מבט, קנה מידה, קונטקסט.

ולבסוף – יש גם את התשוקה. אותה תחושת התחדשות תמידית מול דף ריק. הרצון להקשיב מחדש, לעצב מחדש, ולבנות מקום שיהיה בית.